שערי גן העדן
מקראה
שבע הנביאות
סיפור 'יוסף חולם החלומות' הוחלף בדמויותיהן של שבע הנביאות: שרה, מרים (פועה), דבורה, חנה, אביגיל, חולדה ואסתר (הדסה).
מתוך כלל נביאי התנ"ך, ישנן שבע נביאות. נשים אלו, הניצבות יחדיו יוצרות כוח מניע. הופעתן כקבוצה מדגישה את מספרן המצומצם. כל כך מצומצם שניתן לספור אותן כיחידה אחת, למרות שלכל נביאה יש סיפור עצמאי. זאת בניגוד ל48 הנביאים הגברים אותם אין נוהגים למספר כי אם לציין כל אחד בשמו.
אשת לוט (עירית/עידית)
סיפור עקדת יצחק הוחלף בסיפור אשת לוט.
עקדת יצחק מסמלת את אמונתו השלמה והבלתי מעורערת של אברהם באלוהים ואת הנכונות להקריב ללא ויכוח ומבלי לשאול שאלות.
לעומת אברהם, אשת לוט לא מילאה באמונה עיוורת את הנחיית האלוהים לא להסתכל אחורה. מתוך דאגה לבנותיה, היא הביטה אחורה לראות אם הן שם ועל כך נענשה והפכה לנציב מלח. התגלמותה כדמות של אנטי גיבור מנציחה את המסר על פיו אישה 'סוררת' דינה להישאר מאחור.
בְּנוֹת צְלָפְחָד
מַחְלָה, נועָה, חָגְלָה, מִלְכָּה ותִרְצָה הן בנותיו של צלפחד בן חפר המוזכרות במקרא, בספר במדבר. הן הנשים הראשונות בהיסטוריה היהודית שירשו את אביהן. בעקבות פנייתן, ציווה ה' את דיני הירושה, לפיהם בנות יורשות את אביהן כאשר אין לו בנים זכרים שירשו אותו.
החלפת סצנת קין והבל בדמויותיהן של בנות צלפחד, מסמלת 'אחוות אחיות' ומחזקת את הבחירה בהמשכיות ובחיים מתוך שיח גלוי על פני איבה, מלחמת אחים על רכוש וזכויות ירושה, רצח ומאבקי כוח משפחתיים סמויים.
בת שבע ואוריה
סיפור הקרב בין דוד וגוליית הוחלף בסיפור אוריה המת בשדה בעוד בת שבע מחכה לו ביודעה שלא ישוב.
זו הסצנה היחידה בעבודה, אותה בלייר בוחרת לתאר דרך דמות גברית ללא נוכחות נשית. העלמת הגוף הנשי מסצנה זו, מדגישה את מצבה של אישה ששלחה את אהובה לקרב אבוד מראש ונושלה מהאפשרות לבחור בגורלה, אהבתה ובחירתה ע''י גבר במעמד כוח שחשק בה.
בתיה בת פרעה
סצנת ביקור מלכת שבא את שלמה המלך כדי לשמוע את חוכמתו, והוחלפה בסיפור מבית מלוכה אחר ובו מופיעה בת פרעה, ששולה את משה מן היאור.
בסיפור המקראי, שמה של בת פרעה אינו מוזכר. כינויה 'בת פרעה' מוחק את אישיותה הספציפית ומותיר אותה כדמות אנונימית הפועלת בשירות נרטיב בתפקיד מצילת משה. עבור בלייר, בת פרעה מסמלת את האישה הכופרת בתפקידה המיועד ומשתמשת בכוחה בשביל לחתור לטוב.
חוה ולילית
סיפור בריאת האדם והגירוש מגן העדן מוחלף בסצנה מומצאת: חוה ולילית מוצאות האחת את השנייה ונותנות תוקף הדדי להיותן מי שהן, ללא צורך למלא את רצונותיו של אף אחד לגבי הדרך בה הן צריכות להתנהג.
הרצון ליצור סיפור חדש של 'אחיוּת' נובע מתוך התנגדות לחלוקה הקטגורית הרווחת המחלקת נשים ל'אישה טובה' או 'שֵׁדָה אכזרית', וקריאה לחיזוק של נשים לבנות לעצמן מרחב חופשי לצמיחה משותפת ומגוונת.